וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" - בתחילה נח שולח את העורב, לראות האם המים התייבשו מעל הארץ, ואח"כ הוא שולח את היונה. מדוע נח קודם שולח עוף טמא, ואח"כ שולח עוף טהור, לראות האם התייבשו המים מעל הארץ או לא, מהו הרמז בדבר? התשובה היא - שסדר עבודת האדם מתחיל בתחילה בצורה כזאת, שבתחילה האדם מתחיל את עבודת ה' שלא לשמה, כלומר מתוך אינטרסים אישיים, ואח"כ לאט לאט הוא מבין שהעבודה היותר מעולה והיותר נכונה היא העבודה לשם שמים, עבודה הבאה מתוך אהבת ה'. וכך אמרו חז"ל: "לעולם ילמד אדם שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה". ואין אפשרות לאדם להתחיל בצורה אחרת, כיון שהאדם נולד עם טבע של אהבה עצמית, ממילא מובן שכניסתו לעבודת ה' באה מתוך אהבה עצמית, מתוך אינטרסים, ולא מתוך שום ענין אמיתי. ויש אנשים שנשארים בענין של לא-לשמה כל ימי חייהם, לומדים תורה ומקיימים את המצוות בכדי שהקב"ה ישלם להם בעולם הזה ובעולם הבא. שיתן להם כסף וכבוד, ובריאות ובנים טובים, והצלחה בכל המובנים, בעוה"ז ובעוה"ב.
יש אנשים שנשארים במצב הזה, ויש אנשים יותר מפותחים, שמוגדרים כאנשים שזכו למציאת חן בעיני ה' ית', והאנשים הללו לאט-לאט מבינים שזו לא הדרך, זו אינה הדרך הנכונה, כי לא יתכן שהאדם מקיים מצוותיו של מלך מלכי המלכים, והוא עושה זאת מתוך אינטרס אישי. דהרי הקב"ה יודע את מחשבותיו של האדם, הקב"ה יודע שעוסק בתורתו ומצוותיו מתוך אינטרסים אישיים, ובכלל לא בגלל הקב"ה. הקב"ה יודע שהאדם עוסק בתורה ומצוות בכדי לקבל שכר, ולא אכפת לו מי משלם את השכר, אלא העיקר שיקבל את השכר. וא"כ זהו מצב בלתי נסבל, שאפשר לכנותו בשם חילול שם ה'.
לכן האנשים המפותחים הללו מחפשים לאט לאט ללמוד איך לשנות את עצמם ולעבור מאהבה עצמית למצב של אהבת הזולת ואהבת ה'. וזהו הרמז כאן - שבתחילה במהלך הראשון שעושה נח לאחר המבול הוא משלח את העורב. כי המבול מים החריב ומחה את כל היקום אשר על פני האדמה, ועכשיו צריך להתחיל מחדש, צריך לבנות מחדש. ואיך בונים מחדש? - מתחילים בטומאה, מתחילים בשלא-לשמה, לכן נח שולח את העורב לראות אם אפשר להתחיל מחדש, כי הוא זה שפוסע את פסיעה הראשונה.